יצא לי להתראיין השבוע בפודקאסט חמוד, ולדבר על: מה אני עושה ביום יום על למידה משמעותית מקרוב (ובמיוחד מרחוק) למה תמיד כדאי להתחיל מהסוף...

אני משתתף קבוע מזה 6 שנים ואני יכול להעיד כמה כיף להיות חלק מהשיח הזה יחד עם עוד אלפי משתתפים מרחבי העולם 🌏

הייתה לי הזכות לספר בג'וינט, כחלק ממיזם אנשים משלנו, על התנדבות שלי ב'עלם' ועל בניית מיזם ללמידה מקוונת. והקשר המפתיע בין שניהם

Nostalgia, that longing for the past we all indulge in sometimes, is much more than just an emotion.

המשתתפים בפגישה הופתעו לשמוע ששיעורי ההשלמה של קורסים כאלה בעולם נעים בין 5% ל-15% בלבד

הפוסט הזה מיועד בעיקר ל Project Managers בעלי הומור בריטי  (וגם למי שלוקח לו שעות להחליט מה מזמינים לארוחת צהריים במשרד..)

מכירים את העובדים האלה שמתגאים בעומס העבודה, כמה שעות נוספות הם עושים וכמה קשה להם?

בשבועות האחרונים, סוף סוף עשיתי את זה ונרשמתי לקורס ערב ברישום בפחם.

מודל מיזוג הידע החל בצרפת בעמותה ששמה "העולם הרביעי" שמטרתה למגר את העוני, דרך הצפת קולם של אלו שחיים אותו יום יום.

חשבו כמה דקות על המילה זקנה אני משער שחלקכם מעלים ברגעים אלו מילים או מושגים רבים שעוסקים בקושי, במוגבלות, מחלות ואולי גם חוסר רלוונטיות

התוצר החצי אפוי הזה הצליח לקבל מקום של כבוד והתבסס בעולם המבוגרים כ'למידה מרחוק' עם דעיכת הקורונה.

בתוך הסיפור הזה זיהה הפסיכיאטר ארוין יהלום סימנים רבים של חרדה: החשש לאכזב את עצמי או אחרים שסמכו עלי עם כניסתי לתפקיד...

ישנו קטע ידוע בספרו של לואיס קרול 'אליס בארץ הפלאות' - הדו שיח בין אליס לחתול הצ'שר: "התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת

A silly grin spread across my face during the team leaders' meeting at CET when the annual work plan was presented.

בתקופת הקורונה השיעורים הפרונטליים עברו לזום. בני נוער הרגילים בתיעוד עצמי כיבו מצלמות, והמורים שתמיד ייחלו לשקט גילו לחרדתם שמשאלתם התגשמה

אייזיק אסימוב סופר המד"ב המפורסם השתמש באחד מגיבוריו כדי לומר פתגם יפה: "אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת". אני רוצה לומר בזהירות שהכל