יצא לי להתראיין השבוע בפודקאסט חמוד, ולדבר על: מה אני עושה ביום יום על למידה משמעותית מקרוב (ובמיוחד מרחוק) למה תמיד כדאי להתחיל מהסוף...

אני משתתף קבוע מזה 6 שנים ואני יכול להעיד כמה כיף להיות חלק מהשיח הזה יחד עם עוד אלפי משתתפים מרחבי העולם 🌏

הייתה לי הזכות לספר בג'וינט, כחלק ממיזם אנשים משלנו, על התנדבות שלי ב'עלם' ועל בניית מיזם ללמידה מקוונת. והקשר המפתיע בין שניהם

Nostalgia, that longing for the past we all indulge in sometimes, is much more than just an emotion.

מודל מיזוג הידע החל בצרפת בעמותה ששמה "העולם הרביעי" שמטרתה למגר את העוני, דרך הצפת קולם של אלו שחיים אותו יום יום.

בתוך הסיפור הזה זיהה הפסיכיאטר ארוין יהלום סימנים רבים של חרדה: החשש לאכזב את עצמי או אחרים שסמכו עלי עם כניסתי לתפקיד...

A silly grin spread across my face during the team leaders' meeting at CET when the annual work plan was presented.

בתקופת הקורונה השיעורים הפרונטליים עברו לזום. בני נוער הרגילים בתיעוד עצמי כיבו מצלמות, והמורים שתמיד ייחלו לשקט גילו לחרדתם שמשאלתם התגשמה

הנערים והנערות שפגשתי ליד הניידת הכחולה באמצע הלילה דיברו עברית אבל השפה הייתה אחרת מזו שהכרתי

שילוב מעניין בין דמויות חילוניות להדתיות דבר יוצר סוג של ערבוב פנים-ישראלי