יצא לי להתראיין השבוע בפודקאסט חמוד, ולדבר על: מה אני עושה ביום יום על למידה משמעותית מקרוב (ובמיוחד מרחוק) למה תמיד כדאי להתחיל מהסוף...

אבל מחקר שיצא ב- Journal of Sports Sciences הראה שלעומת מה שרובנו חושבים, חזרה רפטטיבית שוב ושוב על אותם הפעולות תביא פחות ערך

אני משתתף קבוע מזה 6 שנים ואני יכול להעיד כמה כיף להיות חלק מהשיח הזה יחד עם עוד אלפי משתתפים מרחבי העולם 🌏

הייתה לי הזכות לספר בג'וינט, כחלק ממיזם אנשים משלנו, על התנדבות שלי ב'עלם' ועל בניית מיזם ללמידה מקוונת. והקשר המפתיע בין שניהם

Nostalgia, that longing for the past we all indulge in sometimes, is much more than just an emotion.

המשתתפים בפגישה הופתעו לשמוע ששיעורי ההשלמה של קורסים כאלה בעולם נעים בין 5% ל-15% בלבד

הפוסט הזה מיועד בעיקר ל Project Managers בעלי הומור בריטי  (וגם למי שלוקח לו שעות להחליט מה מזמינים לארוחת צהריים במשרד..)

מכירים את העובדים האלה שמתגאים בעומס העבודה, כמה שעות נוספות הם עושים וכמה קשה להם?

בשבועות האחרונים, סוף סוף עשיתי את זה ונרשמתי לקורס ערב ברישום בפחם.

התוצר החצי אפוי הזה הצליח לקבל מקום של כבוד והתבסס בעולם המבוגרים כ'למידה מרחוק' עם דעיכת הקורונה.

ישנו קטע ידוע בספרו של לואיס קרול 'אליס בארץ הפלאות' - הדו שיח בין אליס לחתול הצ'שר: "התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת

בתקופת הקורונה השיעורים הפרונטליים עברו לזום. בני נוער הרגילים בתיעוד עצמי כיבו מצלמות, והמורים שתמיד ייחלו לשקט גילו לחרדתם שמשאלתם התגשמה